בפני בקשת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, על פי תקנה 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
1. התובעת, ילידת 1936, סובלת מעודף משקל, חולה בסוכרת וסובלת מבעיות בבלוטת התריס. התובעת פנתה לנתבעת 2, העוסקת בניתוחים פלסטיים והתעניינה בניתוח לשאיבת שומן. התובעת נפגשה לטענתה עם הנתבע 1 לראיון קצר, במהלכו הבטיח לה הנתבע 1 כי מדובר בניתוח קל, ללא כאבים וללא צלקות, בעקבותיו תרד במשקלה 25-30 ק"ג בחודשיים. התובעת נדרשה לשלם עבור הניתוח 15,000 ש"ח.
הניתוח נקבע למחרת היום. לאחר שהתובעת שלמה את שנדרש ממנה, ביום 30.7.09 ביצע הנתבע 1 בתובעת ניתוח לשאיבת שומן, בעקבותיו סבלה התובעת מדימום אשר נמשך ימים רבים, בהם איבדה את הכרתה מספר פעמים והייתה מרותקת למיטתה עקב חולשה קיצונית. בנוסף, החלה התובעת לסבול מכאבים עזים במקום הניתוח.
התובעת טוענת כי בעקבות הניתוח נשארו צלקות מכוערות בבטנה וכי לא ירדה במשקלה, חרף הבטחותיו של הנתבע 1, לפיהן תרד בין 30-25 קילו ממשקלה.
2. התביעה הוגשה כנגד ד"ר יעקב יעקבי, הנתבע 1, הוא הרופא אשר ביצע את ניתוח שאיבת השומן וכנגד מרפאת התאומים בע"מ, הנתבעת 2, אשר הייתה המעסיקה של הנתבע 1. עוד הוגשה התביעה כנגד מדינת ישראל - משרד הבריאות, הנתבעת 3, אשר אחראית על רישוי רופאים בישראל.
טענות הצדדים
3. אקדים ואציין, כי כתב התביעה הסרוק למערכת נט המשפט, אינו שלם, כך שניתן להתייחס רק לחלק מטענות התובעת, כפי שמופיעות בכתב התביעה החלקי המצוי בפני, ומן האמור בבקשתה דנן. בקליפת אגוז, טוענת התובעת כי הנתבעים התרשלו בניתוח שביצעו בגופה, גרמו לה ל"צלקות ולכאבים בלתי הפיכים". התובעת מייחסת לנתבעים רשלנות בשל אי בדיקת מצבה הרפואי טרם הניתוח, על כך "שהותירו אותה מדממת בכמויות עצומות עד כדי סכנת חיים ללא ביקורת או השגחה" וכי הניתוח כשל לחלוטין.
בבקשתה לפוטרה מחובת הגשת חוות דעת טוענת התובעת כי אין ביכולתה לממן חוות דעת רפואית, שהרי היא פנסיונרית בת 75 שנים, המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי וכי הוציאה את כל חסכונותיה על ניתוח שאיבת השומן, ואין ביכולתה הכלכלית לממן חוות דעת התומכת בתביעתה.
התובעת מציינת כי נבדקה על ידי פרופ' אולמן, מנהל המחלקה הכירורגית בבית חולים רמב"ם במסגרת תחקיר של תוכנית כלבוטק בו השתתפה, בה הוצגו מקרים נוספים של רשלנות רפואית שביצעו הנתבעים 1-2. לטענתה, פרופ' אולמן קבע כי לא סביר כי יבוצע ניתוח לאישה בגילה ובמצבה ללא בדיקות מקיפות מוקדמות, ובנסיבותיה ישנה רשלנות חמורה בהתנהלות הנתבעים.
התובעת חזרה על דברים אלו גם בתצהירה התומך את הבקשה, אך לתצהיר ולבקשה לא צורף כל מסמך רפואי המאשר כי נבדקה על ידי פרופ' אולמן, וכי נקבעו בו ממצאים כמפורט בתצהירה, וכן לא הוצג כל מסמך אודות מצבה הכספי של התובעת.
4. הנתבעים מתנגדים לבקשה.
טענות הנתבע 1: התובענה הוגשה בלא חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות התובעת, לא לעניין האחריות ולא לעניין הנזק וגם לא צורף אף מסמך רפואי המצביע על רשלנות רפואית בביצוע הניתוח ואף לא מסמך רפואי או ראשית ראיה כדין המצביע על כך כי לתובעת בכלל נגרם נזק כתוצאה מהניתוח נשוא התובענה.
על פי תקנה 127 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"התקנות") על בעל דין, הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה. תקנה זו מקבלת משנה תוקף כאשר המדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית.
לכלל האמור בתקנה 127 קיים חריג, לפיו רשאי בית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו ואולם, במקרה דנן לא התקיימו אותם תנאים מיוחדים אשר בגינם יש לפטור את התובעת מצירוף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיה.
טענת חיסרון כיס איננה מצדיקה מתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית. זאת ועוד, התובעת לא מצרפת ראיות לתמיכה בטענתה לחיסרון הכיס ולא מפרטת האם נעשו ניסיונות לגייס את הכסף ממקורות אחרים ואף לא הובאו נתונים לגבי קיום נכסים כלשהם המצויים ברשותה או ברשות בני משפחתה, כמו גם פירוט לגבי הכנסותיהם.
זאת ועוד, משטוענת התובעת לחיסרון כיס, היה עליה לפרט בתצהיר את נכסיה ורכושה וכן פרטים אודות תוכניות חיסכון, קרנות השתלמות וקופות גמל העומדות לזכותה ו/או רכוש ונכסים של בני משפחתה. כמו כן, על התצהיר להיות מגובה בתדפיסי חשבון בנק עדכניים.
בנוסף טוען הנתבע 1 כי אם התובעת יכולה לממן ניתוח קוסמטי, אלקטיבי, אשר בוצע כאשר התובעת חפצה הייתה להיראות רזה יותר, יכולה היא לממן חוות דעת רפואית.
מן המפורסמות היא, שכדי להקים תביעה שעילתה רשלנות רפואית, אין די בהוכחת קשר סיבתי עובדתי ועל התובעת להוכיח קשר סיבתי משפטי, דהיינו, שהתובעת נדרשת להוכיח כי הטיפול הרפואי היה רשלני בנסיבות העניין וכי הנתבע יכול היה לצפות שכתוצאה מהטיפול הרשלני ייגרם לה הנזק לו היא טוענת. לא כל נזק בהקשר רפואי יש בו כדי להעיד על רשלנות רפואית.
הנתבע 1 מתנגד למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ובנוסף מבקש לדחות את התביעה על הסף מאחר שהוגשה בלא חוות דעת רפואית.